גזר דין בתיק ת"פ 16297-02-10

הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון שנכרת לאחר ניהול חלק נכבד מפרשת הראיות בתיק, בעבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

על פי עובדות כתב האישום ב- 8/2/10 תקף הנאשם את בת זוגו ואם בנותיו, בכך שהיכה אותה בפניה. כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלוננת סימן אדום בצד ימין של פניה. בהמשך, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה, שיפגע בה ולאחר מכן הציג עצמו בשם אחיו וטען כי מרקו לנקרי האמיתי הוא אחיו שלא נמצא במקום. בכך הכשיל הנאשם שוטר.

הנאשם בן  33, ולחובתו עבר פלילי בתחום עבירות רכוש, הסמים והאלימות.

ביום 20/2/06 נשפט הנאשם על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב לתקופת מאסר של 32 חודשים וזאת בגין גרימת חבלה באמצעות דקירה.

בנוסף הוטלו על הנאשם באותו גז"ד 12 חודשי מאסר על תנאי אשר ניתנים להפעלה בתיק זה.

בעניינו של הנאשם התבקש והתקבל תסקיר שירות מבחן.

על פי האמור בתסקיר, וכאן כפי שנוכחתי לדעת במהלך שמיעת עדותה של המתלוננת, המתלוננת והנאשם מקיימים תא משפחתי זוגי, יש להם שתי בנות משותפות, המתלוננת איננה פוחדת ממנו ומבקשת כי יחזור הביתה על מנת שיסייע לה בגידול וטיפול בבנותיהם המשותפות.

בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים אשר תיארו את התמכרותו של הנאשם לסמים ובחנו השתלבות ומוטיבציה לטיפול בבעיית התמכרות.

הנאשם השתלב בטיפול כאמור ביחידה לטיפול בהתמכרויות. הוא מצוי עדיין בשלב התחלתי של ההכירות, אולם ההתרשמות הינה כי הנאשם מגלה רצון ומאמץ ניכר, לערוך בדיקה מעמיקה בהתנהלות חייו. מתבונן על חייו באופן ביקורתי ומביע נכונות באופן משמעותי. התרשמותה של העו"ס הינה חיובית. הנאשם אף שולב בפרוייקט "אוניברסיטה בעם" באוניברסיטת תל-אביב שם משולבים מטופלים של שירות המבחן המבקשים לרכוש ידע ולהתפתח.

הנאשם מרגיש מקודם, מקבל כלים לשיפור אורח חייו הוא מעונין לשקם את מערכת יחסיו. בשיחת עדכון עם בת זוגו חזרה המתלוננת ושללה כל אלימות פיזית, הדגישה כי אינה מפחדת ממנו, זקוקה לו כבן זוג וכאב, וביקשה בשנית לסיים את ההליכים כנגדו על מנת שחייהם יחזרו לתיקונים שיכולו להנשא ולהתקדם בחייהם המשותפים.

כמו כן, הביעה שביעות רצון מהשינוי בחייו בעקבות השתלבותו בטיפול, ציינה כי מוסר העבודה שלו עלה, והנאשם מתפקד כאב טוב, מבטא אכפתיות ודאגה.

יצויין עוד כי המתלוננת העדיה בפני והתרשמתי ממנה כאישה דומיננטית וחזקה, ולא כמי שאומרת את הדברים אך ורק מתוך פחד מהנאשם.

אוסיף ואדגיש כי בנסיבות האמורות התביעה, בהגינותה, לא עתרה להפעלת המאסר המותנה ואולם נוכח העובדה כי המאסר המותנה אינו  חל על עבירות איומים עתרה התביעה להטלת עונש מאסר בעבודות שירות בגין עבירת האיומים.

בנסיבות אלה, ההתלבטות הינה ברורה.

מחד כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה של 12 חודשים, על מעשים חמורים ביותר והמעשה נשוא כתב האישום, אינו מסוג המעשים שברף הנמוך. אף שהתביעה אינה מבקשת להפעילו, הרי שברור שמסכת האיומים והאלימות שהפעיל הנאשם, מצדיקה לכאורה הטלת עונש ממשי כגון זה שמציעה התביעה.

מאידך גיסא, אין ספק שהנאשם עבר כברת דרך.

בהתאם לתסקירי שירות המבחן הוא מטופל, ויש תקווה לשינוי באורחות חייו, אשר עד להיום ביטאו אסקלציה ברמת העבירות הפליליות החל משבל"ר כנער וכלה בדקירה כמבוגר.

כמו כן, יש לקחת בחשבון את עמדתה של המתלוננת אשר כפי שאמרתי לעיל, העידה בפני והתרשמתי כי איננה מן הנשים אשר יסבלו אלימות כלפיהן.

עובדה כי  המתלוננת עצמה אומרת היום שאיננה חוששת מן הנאשם ועותרת היא להשבתו לביתו הינה עובדה בעלת משמעות רבה לצורך גזירת העונש.